להחיות את העבר, לבנות את העתיד

בדרך כלל יזמים מקימים משהו חדש לחלוטין.  אבל ניר טל בחר דווקא להחיות מותג ותיק, יש שיאמרו היסטורי – ולהחזיר לחיים את בית האופנה המיתולוגי "משכית".

מהלך שחיבר בין עבר לעתיד, בין יצירה וערכים לבין טכנולוגיה ואתגרים עסקיים, ובין עולם האופנה לעולמות היזמות.

בשיחה פתוחה ואינטימית, הוא מדבר על אחריות, על מערכות יחסים, על חיים ומוות, ועל העיקר מבחינתו – לעשות כיף, ולא להשתעמם.

להיות חלק ממשהו גדול – הסיפור של משכית

"משכית" נוסדה בשנות ה־50 כבית אופנה ישראלי שהגדיר מחדש מהי יצירה מקומית והיה לסיפור הצלחה עולמי. כשניר ושרון טל הקימו אותה מחדש, הם לא רק בנו מותג אופנה – הם החיו רעיון שלם: יצירה שיש בה משמעות, זהות ותחושת שייכות. לדבריו של ניר, כל מי שמצטרף למשכית נושא איתו מוטיב ציוני מסוים – גם במובן הלאומי, וגם ברצון לקחת חלק במשהו משמעותי שיש לו ערך אמיתי. משכית עבורו היא לא רק עסק, אלא בית שבו יש מקום לערכים, לאסתטיקה, ולשיח עמוק על מה זה אומר להיות יוצר ישראלי בעידן גלובלי. להרגיש שייך, לייצר משמעות, ולבנות משהו שנשאר.

בעולם של פייק – לשמור על אמת

בעידן שבו הכול עטוף בזוהר חיצוני ובנרטיבים שיווקיים, אחד הדברים שמשכו את ניר למשכית היה האמת שמאחורי המותג. הוא מדבר על החשיבות של שמירה על האמת הזו , שלדבריו, מתבטאת באנשים, בחומרים, ובדרך שבה דברים נעשים – היא חלק מה־DNA של משכית ושלו עצמו.

החיים כסטארטאפ

לכאורה, משכית היא לא סטארטאפ – אבל ניר מתייחס אליה בדיוק כאל אחד כזה: עם חשיבה מערכתית, יעדים מדידים (KPI’s), ותרבות של ניסוי וטעייה. הוא מדבר על החשיבות של למידה מהצלחות וגם מכישלונות – ועל כך שדווקא המודעות הזו מאפשרת לו לשמור על איזון בין תשוקה לבין תכנון, בין יצירה לבין ניהול. זה בעיקר, עבורו, מיינדסט שהוא מקפיד עליו – בהסתכלות על החברה ועל החיים. הגישה הזו, לדבריו, עוזרת לו ולחברה להתפתח, להשתנות, ולשמור על רלוונטיות בעולם תחרותי ודינמי. והוא למעשה לא רואה כל דרך אחרת לחיות את החיים.

שותפות כפולה – אהבה ויזמות

אחד הנושאים המשמעותיים שעלו בשיחה היה הזוגיות והשותפות של ניר ואשתו שרון שבחרו להקים יחד מחדש את החברה. זו החלטה לא שגרתית שמביאה איתה גם הרבה חוזקות וגם אתגרים.  ניר מדבר בכנות על המורכבות שבהיעדר ההפרדה בין הבית לעבודה, על למידה מתמדת של גבולות, ועל הצורך לאפשר מקום אחד לשני גם כשהכול מתערבב.

עבורו, השותפות הזו היא חלק מהסיפור הרחב יותר של משכית – מקום שבו יחסים, תקשורת ויצירה מתחברים זה בזה, ומזינים אחד את השני.

מוות ככוח מחייה

באחד הרגעים האישיים ביותר בשיחה, ניר משתף על מותה של אמו – חוויה שהפכה, לדבריו, לנקודת מפנה בחייו.

הוא מתאר איך המפגש עם המוות גרם לו להתבונן מחדש על משמעות החיים, על סדרי עדיפויות, ועל מה באמת חשוב.

עבורו, האובדן הפך למקור של תנועה ושל בחירה – להזכיר לעצמו לחיות במלוא העוצמה, להיות נוכח, ולמצוא משמעות במה שהוא עושה בכל יום.

לחיות בווליום גבוה – ולמצוא איזון

ניר מתאר את הקצב האינטנסיבי שבו הוא חי ויוצר – את המעברים התכופים בין השראה לעומס, בין אנרגיה להתכנסות. ומודה בכנות, שחיי היזמות הם לא לכל אחד.

אבל לצד זה הוא לומד כל הזמן לזהות מתי להגביר ומתי להנמיך – איך להישאר נוכח בלי להישרף.

זו בעיניו מיומנות של חוסן – היכולת לפעול מתוך תשוקה, אבל גם לדעת לשחרר כשצריך.

ג’ויפולנס והתחלה חדשה כל יום

בסוף השיחה דיברנו על החשיבות של ההנאה בחיים – או ג’ויפולנס, כמו שהסכמנו לקרוא לזה.

על הבחירה לשמור על הדרך נעימה, על פשטות שמגיעה מתוך משמעות, ועל ההבנה שיש לנו רק הזדמנות אחת בחיים האלה – אז כדאי שנדאג שהיא תהיה חוויה טובה באמת.

למרות שניר מוביל את משכית כבר יותר מעשור, הוא רואה את המקום בו הוא נמצא כתחילת המסע בלבד – מסע שצפוי להיות מלא באתגרים, בהתחדשות, ובעיקר בהרבה כיף. השיחה עם ניר היא הזמנה לראות את היזמות כדרך חיים, וגם את החיים עצמם באור אחר – כזה שמחבר בין עומק לפשטות, בין ערכים להנאה, ובין אחריות לחופש.

והעיקר – שלא יהיה משעמם.